אתמול בערב קרה אצלנו משהו נדיר. שאלה אחת קטנה על ערך עצמי פתחה תיבת אוצרות שלמה של לב, אומץ ופגיעות. הדף הזה הוא בשבילכן — כדי שכל האוצרות האלה לא יתפזרו, אלא יישארו אצלכן. קרוב ללב.
אני חייבת להודות לכן... אתמול בערב עצרתי רגע בצד, ופשוט בכיתי מרוב התרגשות. 🥹
שלחתי לכן שאלה אחת למחברת — וקיבלתי בחזרה לבבות פתוחים לרווחה. פיות שכתבו, פרקו, שיתפו, חיבקו אחת את השנייה ודיברו על הדברים הכי עמוקים שיש. אני מכירה אתכן, פיות רגישות, מתוקות ומופנמות — כמוני. ואני יודעת בדיוק כמה אומץ דרוש כדי לכתוב את הדברים האלה בקול רם.
אז לפני הכל: תודה. לכל אחת ששיתפה, ולכל אחת שקראה והרגישה שהלב שלה זז. גם זה שיתוף.
אספתי לכן כאן את האוצרות שנולדו מהשיחה — כדי שיהיו שלכן לתמיד. 🪄
באהבה ענקית,
מה עולה בך כשאת קוראת את המשפט הזה? מהשאלה הקטנה הזאת... נפתח עולם שלם.
כל אוצר כאן נולד ממילים אמיתיות של פיה אמיתית מהקהילה. שמרתי על הפרטיות שלכן, אבל את הקסם — אי אפשר להסתיר. לחצי על כל תיבה כדי לפתוח אותה ✨
אחת הפיות שלנו תיארה איך היא שומרת על חפץ יקר ללב — מרחיקה אותו ממה שעלול לפגוע בו, מטפחת אותו, גאה בו. ואז היא אמרה את המשפט שריגש אותי עד דמעות: ככה בדיוק מגיע לה להתייחס לעצמה.
פיה נוספת לימדה את כולנו שערך עצמי הוא לא רק מילים יפות — הוא מעשים: לשמור על הגבולות שלך במערכות יחסים, לא לתת לאף אחד לבטל את הרגשות שלך, ולהקשיב לאינטואיציה.
היו גם שיתופים שדרשו אומץ עצום. פיה שפתחה את הלב וסיפרה כמה היא נשאה על הכתפיים מגיל צעיר, וכמה לפעמים קשה לה בכלל להרגיש את הערך שלה. ואני אגיד לכן מה שאמרתי לה: זאת לא חולשה. זה כוח אדיר.
מי שממשיכה לשאול, לחפש ולרצות להבין — גם אחרי כל מה שעברה — היא לא חלשה. היא לביאה. ואין גיל ואין תאריך אחרון להגשמה. הלב שרוצה לפרוח — תמיד יודע את הדרך.
זה אולי המשפט הכי חשוב שנולד אתמול, ואני רוצה שתשמרו אותו במחברת, על המראה, בלב:
אנחנו פיות אנושיות. מותר לנו ליפול, לפחד, לטעות. הקסם הוא לא בשלמות — הוא בהמשך הדרך.
אני יודעת שלימדו אתכן לשתוק, להסתיר ולהצטמצם. ובדיוק בשביל זה יצרתי לכן את הבית הזה. פגיעות, שיתוף, אומץ וביטוי — זה לא יותר מדי. זה בסיסי וזה חשוב.
אתמול ראיתי פיות מחבקות אחת את השנייה במילים, מרימות, מזכירות אחת לשנייה שהכל חלק מהמסע. זה החלום שלי קורם עור וגידים, כנפיים ונצנצים. 🫂
תקראי את זה שוב. הפעם לאט. ועכשיו — עוד פעם אחת, בקול.
קחי לך הערב רגע שקט, נר או אור עדין, את המחברת שלך — וכתבי בלי לערוך ובלי לשפוט:
🪄 ואם משהו עולה ורוצה לצאת — אתן יודעות שאני כאן. במחברת, בקבוצה או בפרטי. כל מילה שלכן מרגשת אותי עד דמעות, באמת.
אחת הפיות שלנו הציעה רעיון מקסים: שכל אחת תיצור לעצמה "תעודת זהות של פיה" — וככה נכיר אחת את השנייה לעומק. אני מאוהבת ברעיון, ואנחנו ניקח אותו איתנו קדימה. הנה הצצה קטנה...
כל אחת תמלא את הת.ז. שלה!
נגלה ביחד מה כוח־העל של כל אחת ואיזה קסם רק את מביאה לעולם 🌸🤫
